יזמות כמפתח להצלחה: 7 טיפים לפיתוח חשיבה יזמית

על מנת להגדיל את הפוטנציאל שלנו להפוך לאנשים מוצלחים, עלינו לפתח חשיבה והרגלים יזמיים.

מדוע?

תחשבו לרגע על תפקידם של אנשים מוצלחים בעולם. כלומר, מה אדם צריך לעשות מבחינה פרקטית (מלבד לעבוד קשה ולדחוף את עצמו לעבר המטרה) על מנת ''להיחשב'' לאדם מוצלח?

התשובה – לפתור בעיות, לענות על צרכים, או לעשות את שניהם ביחד.

אם חושבים על זה לעומק, זה מאוד הגיוני. כל אדם מוצלח – בין אם הוא מנהיג דגול ובין אם הוא שחקן כדורגל אלוהי – תמיד פותר בעיה כלשהי ו\או עונה על צורך מסוים. למשל, מנהיג מוצלח יארגן את עמו בצורה מוצלחת (צורך) ויפתור סכסוכים (בעיה), וכדורגלן מוצלח יבדר את האוכלוסייה (צורך) ויפצח בונקרים (בעיה).

אנשים מוצלחים פותרים בעיות \ עונים על צרכים (מקורות תמונה: 1, 2)

ולכן, אם גם אנחנו רוצים להצליח, רוב הסיכויים ש''נמצא'' את ההצלחה דרך פתירת בעיות ו\או מילוי צרכים. במילים אחרות – להפוך בעיה להזמנות. בדיוק מה שיזמים עושים.

אבל אתם בטח אומרים לעצמכם עכשיו שאין שום בעיה או צורך שצריך לפתור או למלא בתחום שבו אתם רוצים להצליח...

אז תנו לי לעודד אותכם – ההנחה הזו שגויה. בעיות יש בשפע ובכל חור. הבעיה היא (איזו אירוניה...), שכתוצאה מהחינוך המקולקל שאנחנו מקבלים בבית הספר, אנחנו מפתחים עיוורון לבעיות. פשוטו כמשמעו!

הרי תחשבו על זה - כשתלמידים מסיימים תיכון, הם עוזבים את בית הספר עם הסטיגמה שבעיות זה רע. בנוסף, הם חושבים שלכל בעיה יש פתרון אחד שהוא המושלם והמעשי ביותר, ואותו צריך לחפש. מה גם, שבתי הספר מוסיפים שמן למדורה כאשר הם משרישים לתלמידים שעל מנת למצוא את אותו פתרון מושלם, צריך להסתכל על הבעיה באופן אובייקטיבי בלבד.

קחו למשל את הבעיות המילוליות במתמטיקה. 99.9% מהתלמידים שונאים מתמטיקה ואת הבעיות שלה. מבחינתם בעיות זה רע, זה משעמם וזה סתם כאב ראש מיותר. בנוסף, המורה מלמדת אותם שבסופו של דבר צריך להגיע לפתרון אחד מושלם ונכון, והוא צריך להיות שווה אצל כולם. ואיך למצוא את אותו פתרון? צריך לדעת לברור את הנתונים הרלוונטיים בלבד שמוצגים בשאלה. כלומר, להתייחס לבעיה באופן אובייקטיבי.

מתמטיקה. מי צריך את הבעיות שלה?! (מקור תמונה)

אבל הבעייתיות עם בית הספר לא נגמרת כאן. שכן, ''שיטת המבחנים'' בה דוגלת מערכת החינוך העכשווית (לפיה רמת ההצלחה נמדדת בעזרת בחינה), גורמת לתלמידים לתפוס את המציאות בצורה מעוותת. בואו נמשיך בדוגמה על מנת להסביר את כוונתי באופן קונקרטי יותר:

לאחר שהמורה הסבירה כיצד יש להתייחס ולפתור בעיות מילוליות, מגיע המבחן, ובו התלמידים המסכנים שלא מצליחים לפתור את הבעיה ולהגיע לפתרון הסופי והנכון ''נענשים'' על כך – והציון שלהם יורד. לעומת זאת, אלו שכן מצליחים לפתור – מקבלים את מרב הנקודות ומוערכים יותר.

האווירה הזו של ''טעית – שילמת, הצלחת – הרווחת'' לא רק שגורמת לתלמידים לפתח תכונות כמו אגואיזם, פרפקציוניזם ושוויצריוניזם (נראה לי שהמצאתי את המילה הזו הרגע), וגורמת להם ללחץ מיותר, אלא גם משפיעה לרעה על דרך התייחסותם לבעיות ב''עולם האמתי'', זה שאחרי בית ספר, שכן בעולם האמתי עובדים תמיד בקבוצה עם מטרה משותפת, כך שכשאתה מצליח גם הקבוצה מצליחה – ומוטב שלא יהיו את אותם טיפוסים אגואיסטיים שרק יפריעו להרמוניה הזו. מה גם, שבחיים האמתיים ניתן למצוא פתרונות רבים לבעיה אחת, ולכל אחד מאותם פתרונות יש פוטנציאל שווה לפתור את הבעיה גם אם הוא דורש מעט חידוד.

מבחנים... (מקור תמונה) למצולמים אין קשר לנאמר

לאור כל זאת, אני מקווה שהשתכנעתם שצריך להתחיל להסתכל על הבעיות בצורה שונה. אם כך - כיצד עלינו באמת להתייחס לבעיות? ואיך למצוא בעיות ולפתור אותן בצורה כזו שתהפוך אותן להזדמנות?

הצעד הראשון יהיה כמובן להיפטר מכל הסטיגמות שהדביק בנו בית הספר בנוגע לבעיות: אם קראתם את הכל עד עכשיו, סביר להניח שהבנתם את השוני בין איך שהוא מלמד אותנו להתייחס לבעיות לבין איך שבאמת צריך להתייחס אליהן. 

הצעד השני יהיה להתחיל להסתכל על העולם דרך משקפיים של בעיות: עלינו להרגיל את עצמנו לזהות בעיות בכל תחום, אפילו אם אין לנו אליו שום קשר. פעולת זיהוי הבעיות במגוון תחומים תאמן את מוחנו היטב, וכך נוכל בעתיד לזהות יותר בעיות באופן ''טבעי'' וללא מחשבה יתרה. ההרגל הזה ישמש אותנו הרבה מאוד בהמשך חיינו: מכתיבת עבודות באוניברסיטה שדורשות יצירתיות, ועד הקמתו של עסק חלומותינו באופן היעיל ביותר שנוכל, שכן כל התחומים הללו דורשים נקודת מבט שונה על בעיות שונות.

להרגל זה בונוס נוסף - זיכרו שכל בעיה היא הזדמנות, ולכן, ככל שנזהה יותר בעיות, כך נזהה יותר הזדמנויות, ומי יודע, אולי אחת מההזדמנויות המזדמנות הללו תהיה עתיד חיינו?

הצעד השלישי (והאחרון לבינתיים) יהיה ללמוד כיצד לפתור בעיות ולהפוך אותן להזדמנויות גדולות יותר. לשם כך הכנתי לכם רשימה עם שבעה טיפים שיעזרו לכם לעשות זאת:

1.  חפשו דווקא את הבעיות הגדולות, או הסתכלו על הבעיות הקטנות בצורה ''כללית'' יותר. ככלל, ככל שהבעיה גדולה יותר, כך הדרכים לפתרונה רבים ומגוונים יותר – וככל שיש יותר דרכים, כך יותר קל לחשוב על פתרונות אפשריים, וכך גדל הסיכוי שנצליח לפתור אותה בסופו של דבר. קאפיש?

2.  לאחר שמצאתם בעיה כלשהי, הגדירו אותה היטב. כלל נוסף הוא שאם נגדיר בעיות בצורה טובה, יהיה לנו יותר קל לחשוב על פתרונות רלוונטיים.

3. לאחר הגדרת הבעיה, כדאי לוודא האם אתם רוצים לפתור אותה מתוך תשוקה, או מתוך הרצון להרוויח ממנה כסף. השלב הזה קריטי, שכן אם כל מטרתכם היא לעשות מהבעיה כסף, אז תזנחו אותה מיד. מדוע? כי כאשר אתם פותרים בעיה מסוימת או עונים על צורך כלשהו – אתם יוצרים משמעות לעולם. אך כאשר המניע הוא כסף, יעילות יצירת המשמעות פוחתת. שכן למרבה האירוניה, ככל שהמשמעות של מה שאתם עושים עולה, כך הסיכוי שתרוויחו מהפעולה הזו כסף -גדל. מה גם, שכאשר תרצו לפתור את הבעיה מתוך תשוקה, סביר להניח שתעשו את זה בדרך הטובה ביותר שתוכלו. לעומת זאת, כאשר המניע הוא כסף, האדם מטבעו ירשה לעצמו ''לחפף'' יותר במקומות מסוימים, וסביר להניח שהפתרון לא יהיה מושלם כמו שהוא היה יכל להיות אם הוא היה מגיע מתוך תשוקה. זכרו - כשאתם עושים משהו מתוך תשוקה, אתם עושים אותו הכי טוב.

4. לאחר שחשבתם על בעיה גדולה, הגדרתם אותה ווידאתם שאתם רוצים לפתור אותה מתוך תשוקה, הגיעו שלבי מציאת הפתרון. הכלל הראשון בחיפוש אחר פתרונות הוא לחשוב ללא גבולות, ולמצוא פתרונות כמה שיותר גדולים וכמה שיותר משוגעים – כיוון שכך גדל הסיכוי שהפתרון הסופי אותו תבחרו, יהיה מקורי יותר – וככל שהפתרון מקורי יותר, כך גדל הסיכוי שיותר אנשים ישימו לב אליו.

הסעיף הזה מכפיל את חשיבותו כאשר מדובר בתחרות כלשהי, שכן, ככל שהרעיון מקורי יותר, כך סביר להניח שתמשכו יותר את תשומת לבם של השופטים. לטקטיקה הזו יש גם בונוס – גם אם האנשים \ השופטים לא יאהבו בסופו של דבר את הפתרון שהצעתם, ייתכן ואחד מהאנשים \ השופטים יזהה את הפוטנציאל היצירתי שבכם, או כל פוטנציאל אחר שיש בכם, ואולי יעזור לכם להתקדם הלאה, ויתכן שאף ייקח אתכם תחת חסותו.

5. הכלל השני הוא לעולם לא לשלול רעיונות. גם אם הפתרון שחשבתם עליו נשמע לכם ''משוגע מדי'', או ''לא מעשי במציאות'', הוא עדיין בעל פוטנציאל שווה כמו כל פתרון אפשרי אחר. אולי אתם צריכים לחשוב עליו עוד קצת, או לישון עליו, או whatever... ואני מזכיר שוב - כאשר אתם חושבים על פתרונות אפשריים, עליכם להתנתק מכל המגבלות שקיימות לכאורה, ולחשוב על רעיונות מ-ש-ו-ג-ע-י-ם כמה שיותר!

6. הכלל השלישי הוא לעולם לא לשלול רעיונות שאנשים אחרים זנחו או פסלו. מומלץ לעשות ''מחקר'' קטן לפני שאתם חושבים על הפתרונות האפשריים, על מנת לבדוק האם היו אנשים שחשבו על פתרונות לאותה בעיה לפניכם. אתם תגלו שהרבה אנשים זונחים רעיונות שיכולים להיות מוצלחים מאוד, וכל שעליכם לעשות הוא לקחת אותם, לשפר אותם ולהפוך אותם למציאות או לפחות לקבל מהם השראה.

7. והכלל הרביעי והאחרון הוא - לחשוב על כמה שיותר פתרונות אפשריים.
אומנם תצטרכו להשקיע יותר בשלב בו אתם בסופו של דבר תצטרכו לברור את המתאימים ביותר, אך אם תפעלו לפי הכלל הזה, אתם תחשפו ליותר רעיונות שונים, תתאמנו בחשיבה מחוץ לקופסה ותשפרו את רמת היצירתיות שלכם. בנוסף, תהיה לכם נקודת מבט רחבה הרבה יותר על הבעיה והפתרונות הפוטנציאליים: אולי אף תוכלו לשלב ביניהם וכך לשפר את הפתרון הסופי.

לסיכום, בעיות יש בשפע בעולם - עלינו רק ללמוד כיצד לזהות אותן ולמצוא להן פתרונות שיהפכו אותן להזדמנויות. זכרו שלכל בעיה, לא משנה כמה גדולה היא תהיה, תמיד ניתן למצוא פתרון. אין חיה כזו ''בעיות בלתי פתירות''. בנוסף, כל פתרון הזוי כמה שהוא יהיה, עדיין יכול לפתור את הבעיה באותה מידה כמו כל רעיון הגיוני יותר, אבל הבונוס הוא, שדווקא הרעיונות ההזויים ביותר, הם המוצלחים ביותר.